הכמות היא האיכות: על אפקט האימוץ בעולם הקריפטו

הקדמה: מלך הקריפטו הוא עירום (אם אף אחד לא מריע לו)

למה בעצם למטבע קריפטו יש ערך?

האם זה בגלל הקוד הגאוני או הטכנולוגיה הפורצת דרך שלו? הצחקתם אותנו… 😉 האמת הפשוטה (והמעט מבאסת) היא שמטבע דיגיטלי שווה משהו בראש ובראשונה כי אנשים רבים מסכימים שהוא שווה משהו. אין לזה ערך עצמי כמו זהב שאפשר לענוד או נדל"ן שאפשר לגור בו. זה פחות או יותר אפקט העדר בגרסת הבלוקצ'יין: כולנו מסכימים שמשהו שווה כסף – אז הוא שווה כסף. אם מחר אף אחד לא ירצה את הביטקוין שלכם, הוא יחזור להיות רצף ביטים חסר תועלת. במילים אחרות, אפקט האימוץ הוא המלך האמיתי – וכמו בסיפור הידוע, לפעמים המלך הוא עירום אם אין מי שיריע לו.

כדי להבין עד כמה האימוץ הציבורי הוא זה שמעניק לערך של מטבע קריפטו חיים ונשמה, בואו נצלול לכמה זוויות משעשעות של המציאות הזו.

טכנולוגיה מעולה? נחמד, אבל איפה כולם? (סולאנה מול אתריום)

העולם הקריפטוגרפי מלא בדוגמאות של מטבעות עם טכנולוגיה משוכללת, מהירות עסקאות מסחררת ופיצ'רים שעושים עיניים למפתחים – ובכל זאת נכשלים מול מתחרים פחות מרשימים טכנולוגית אבל עם הרבה יותר משתמשים. סולאנה (Solana) היא דוגמה קלאסית: בלוקצ'יין מהיר בטירוף, עמלות פיציות, טכנולוגיה שגורמת לאתריום להיראות כמו צב על רולרבליידס. אז איך קרה שאתריום עדיין שולטת בעולם החוזים החכמים ואפליקציות הקריפטו? כי אתריום הייתה שם קודם, בנתה קהילה עצומה ואפקט רשת שאי אפשר לנצח כל כך מהר. במקרה הזה, דוד הטכנולוגי הפסיד לגוליית החברתי. מתברר שלפעמים עדיפים המוני משתמשים על קוד מלוטש.

אפקט הרשת עושה את שלו: למפתחים יש יותר תמריץ לבנות על פלטפורמה שיש בה כבר מיליוני משתמשים (והשקעות), למשתמשים יש יותר אמון ברשת "שכולם משתמשים בה", וכך המעגל נמשך. בעולם המטבעות, הטכנולוגיה חשובה – אבל בלי משתמשים, היא כמו סמארטפון בלי סוללה: יופי של צעצוע, אבל לא באמת עובד.

ואם כבר בסולאנה עסקינן, אפילו היא מודה (טוב, המפתחים מודים) שהאתגר הכי גדול שלה הוא לא בהכרח טכנולוגי אלא חברתי: איך לשכנע מסה של משתמשים ומפתחים לעבור אליה. אתריום וצאצאיה (ראו: קרדאנו, פולקדוט) הקדימו אותה בשנים וצברו אימוץ עצום מוקדם. כלומר, גם אם תבנו אוטוסטרדה מהירה וחדישה באמצע המדבר – כולם ימשיכו לפקוק את כביש החוף אם שם נמצא העדר.

הכמות היא האיכות: מסה קריטית של אמון וקהילה

יש פתגם צבאי שאומר "הכמות היא האיכות". למשל, אפשר לנצח את החמאס בכל מיני אמצעים טכנולוגיים, אבל אפשר גם לשלוח לשם מיליון איש, לוחמים ושאינם כאלה, ולגמור את הסיפור מיד. לא שאני ממליץ, כן? אבל טכניית גם זו שיטה, ורוסיה למשל נהגה להשתמש בה לאורך ההיסטוריה לא פעם.

אבל מה שנשמע מפוקפק ושנוי במחלוקת בעולמות רבים, בעולם הקריפטו מקבל משנה תוקף: ברגע שיש אימוץ נרחב מספיק של מטבע מסוים, קורים כמה דברים שפשוט לא יכלו לקרות קודם, והם מהווים שלבים קריטיים בהבשלה של המטבע.

קודם כל, משתמשים מביאים משתמשים נוספים. ברגע שנוצרת מסה קריטית של משתמשים, אנשים מתחילים להרגיש ביטחון שאם כל כך הרבה משתמשים במטבע מסוים – אז כנראה הוא "בסדר". יש כאן גם אפקט פסיכולוגי: ככל שיש יותר משתמשים ואמון ברשת, כך מצטרפים עוד אנשים שחוששים "להישאר בחוץ". וכך, עוד אימוץ מוביל לעוד אימוץ, כי אף אחד לא רוצה להיות הילד היחיד שנשאר בפייסבוק כשכולם בטיקטוק.

בנוסף, ככל שכמות המשתמשים גדלה מתווספים מפתחים שמוכנים להשקיע מזמנם וכשרונם כדי לבנות אפליקציות וכלים לאותו מטבע, פשוט כי יש שם קהל שמשתלם לפתח עבורו. הקהילה גדלה ומתבססת – ויש מי שישיב על שאלות בפורומים, ייצור ממים מצחיקים בטוויטר, ויריץ אירועי מיטאפ עם פיצות חינם (חשוב מאוד). במילים אחרות, הכמות הופכת בסופו של דבר לאיכות.

יותר משתמשים אומר גם שוק פעיל ונזיל יותר: קל יותר לקנות ולמכור בלי שהמחיר יקפוץ כמו יו-יו, כי יש הרבה ידיים מחליפות ערך בכל רגע. זה מושך גם משקיעים יותר "כבדים" ועסקים, שמרגישים שיש "דופק" ואי אפשר סתם כך להפיל את השוק עם עסקה בודדת. במטבע מאומץ, אפילו סטנדרטים של אבטחה וקוד משתפרים עם הזמן – כי כשהמון אנשים בוחנים את המערכת ומגלים באגים (או פורצים לחורים), הפרוטוקול מתחסן ומשתפר. בקיצור, כמות מספקת של משתמשים יכולה להפוך מטבע בינוני לסיפור הצלחה מסחרר. הרי אם כולם שם – כנראה יש שם משהו טוב, לא? (או לפחות כולם משלים את עצמם ביחד 🤷).

כמות המשתמשים משפרת פלאים גם את בטחון המטבע – פרמטר קריטי מאין כמוהו. כי הרי מה קורה ברשת קטנה ודלילת משתמשים? דמיינו עיירה עם שריף אחד – לא בעיה גדולה לחבורת פורעי חוק להשתלט עליה בלילה. עכשיו דמיינו מטרופולין עמוס שוטרים, מצלמות ואזרחים עירניים בכל פינה – הרבה יותר קשה, נכון? כך גם בבלוקצ'יין: ככל שיש יותר משתתפים (כורים, מאמתים, נודים) כך קשה יותר להשתלט או לתקוף את הרשת. למשל, מתקפת 51% (תרחיש שבו מישהו שולט ברוב כוח הכרייה או הסטייקינג ברשת ויכול "לרמות" את השאר) הופכת לבלתי סבירה ברשת מבוזרת עם אלפי שחקנים עצמאיים. צריך משאבים פסיכיים כדי לקנות או להשתלט על מחצית מהרשת כשמדובר במטבע פופולרי – פשוט אין לאף אחד כיסים כאלה עמוקים (ואם יש, כנראה עדיף לו לקנות יאכטה).

יתרה מזו, עצם העובדה שהרשת מבוזרת ורחבה משפרת את האמון של המשתמשים: הם יודעים שאף גוף יחיד לא שולט בעניינים. הרי הכוח של הבלוקצ'יין טמון בכך שאין "אבא ואמא" אחד – ואם מספיק אנשים בעניין, הרשת נעשית עמידה בפני התקפות וצנזורה. המון משתתפים פירושו שהרשע התורן יצטרך לנצח המון שומרים במקום לפרוץ דרך דלת צדדית אחת. במילים אחרות, ברשת גדולה באמת צריך צבא שלם כדי לרמות – ולרוב הצבאות יש דברים יותר דחופים לעשות.

המנצחים הם אלה שכבשו את הלב (Bitcoin, Ethereum ואפילו Doge)

בואו נהיה כנים: ביטקוין הוא לא המטבע הכי טכנולוגי, הכי מהיר או הכי ידידותי לסביבה. רחוק מזה. אז למה הוא עדיין בראש הטבלה? כי הוא היה הראשון, כי יש לו את אפקט הראשוניות והמותג, ובעיקר – כי מיליוני אנשים ברחבי העולם החליטו לאמץ אותו. ביטקוין הפך למעין "זהב דיגיטלי" לא בגלל שהקוד שלו כתוב מזהב, אלא בגלל שכולם מאמינים שהוא סוג של זהב. הוא מוכר בכל פינה, יש אינסוף ארנקים, בורסות, כספומטים, כנסים, חולצות וכובעים עם הלוגו – בקיצור, אימוץ מקיר לקיר. כשסבתא שלכם שומעת "ביטקוין" וחושבת על כסף אינטרנטי, זה הסימן שהמטבע הצליח לחדור לתודעה הציבורית. הכמות הפכה לאיכות: כולם סומכים עליו אז הוא שווה, והוא שווה אז כולם סומכים עליו. מעגל קסמים של אימוץ.

אתריום הוא סיפור הצלחה דומה: הוא לא המטבע הכי מהיר או זול (דמי גז, מישהו?), אבל הוא יצר פלטפורמה שחצי עולם הקריפטו בונה עליה. אפקט הרשת של אתריום – כמות המפתחים, האפליקציות והפרויקטים שרצים עליו – הפך אותו לבלוקצ'יין שעליו הכל קורה. גם כאן, היו בעבר (ויש בהווה) מתחרים עם מנגנונים מבריקים יותר, אבל את מה שיש לאתריום קשה לנצח: קהילה אדירה ואימוץ גלובלי כסטנדרט דה-פקטו. "מחשב העל העולמי" של ויטליק בוטרין הצליח בעיקר כי כולם קפצו עליו ובנו עליו, לא כי הקוד שלו מושלם. תחשבו על זה כעל שפת תכנות פופולרית – אולי יש שפות יעילות ממנה, אבל אם כולם משתמשים ב-JavaScript, אז מה תעשה? תתלונן או תצטרף לחגיגה.

ואיך אפשר בלי דוג'קוין (Dogecoin), הילד הפרוע של השכונה. הרי דוג' התחיל כבדיחת אינטרנט עם תמונת כלב שיובה אינו. אין לו כמעט שימוש אמיתי, הקוד שלו מבוסס על ליטקוין עם שינויים מינימליים, וההיצע שלו אינסופי (אינפלציוני בטירוף). למה, בשם כל השלטים בנאסד"ק, הוא הגיע לשווי עשרות מיליארדים? כי אנשים אהבו את הבדיחה, הצטרפו לקהילה כיפית, ויצרו אפקט אימוץ משל עצמו. אילון מאסק צייץ? המחיר קפץ. כולם דיברו על זה בטוויטר? עוד אנשים קנו, סתם כי "אם כולם שם, אולי יש משהו". דוג'קוין הוא ההוכחה שאפילו בדיחה יכולה להפוך לנכס, אם מספיק אנשים מחליטים להשתתף בבדיחה הזו ברצינות תהומית. הערך של דוג'קוין מגיע ישירות מהקהילה ומהאימוץ הציבורי שלו – התמיכה של ההמון, ההייפ ברשתות, והטירוף הספקולטיבי שסחף אותו. אין פונדמנטליים? אין בעיה – אם כולם משחקים לפי אותם כללי דמיון, זה מספיק אמיתי בשביל השוק.

גלגל האימוץ: היום בטופ, מחר טרנד ירד (התהפוכות של הפופולריות)

חשבתם שאפקט האימוץ הוא רכבת שבונה מומנטום חד-כיווני בלבד? תחשבו שוב. אימוץ יכול גם להתהפך – קהל יכול לאהוב היום ולנטוש מחר, וזו עלולה להיות נפילה כואבת. קחו את אתריום למשל: אחרי שנים של התלהבות והייפ גואה (ICOים, DeFi, NFT – מישהו זוכר את הטרנדים האלה? 😉), היו רגעים שההתלהבות קצת נרגעה. העמלות הגבוהות והתחרות מצד רשתות חדשות יותר עשו את שלהן. כשאתריום עבר שדרוגים ושינויים, חלק מהקהל התחיל לפזול לצדדים. התוצאה? בתקופות מסוימות אתריום קצת "דעך" במחיר ובבאזז סביבו – לא כי הטכנולוגיה הלכה אחורה, אלא כי פתאום היו אופציות אחרות בעיני הציבור. האימוץ הרחב הוא דינמי: הוא יכול לבלות פרויקטים שנתפשו פעם כקדושים.

באותו זמן, הופיעו כוכבים חדשים בשמי הקריפטו, עם פרופיל אימוץ מטאורי. סולאנה שהזכרנו קודם, החלה לצבור תאוצה. יותר ויותר מפתחים, משתמשים ואפילו מוסדות החלו לתת בה אמון, בעיקר כשראו אותה רצה מהר כמו פורשה מול הסוסיתא של אתריום. דיווחי שוק כבר ציינו שסולאנה מציגה ביצועים חזקים בזכות אימוץ גובר ועניין מוסדי גובר. כשבאזז האימוץ מתחיל, הוא יכול לסחוף גם את השחקנים הכבדים – ופתאום כל הכוכבים מסתדרים בשורה לטובת המטבע החדש שמבקש במה.

ומה עם TON – המטבע שקם מתוך האפר של פרויקט הבלוקצ'יין של טלגרם? ובכן, ברגע שטלגרם (עם מאות מיליוני משתמשיה) איפשרה לשלב את TON בתוך האפליקציה, נוצרה היסטריה קטנה. מיליוני משתמשים פוטנציאליים בבת אחת קיבלו גישה לארנקים ולתשלומים בטון, והמערכת האקולוגית החלה לבנות את עצמה סביב זה. האימוץ זינק באופן שכמעט לא נראה כמותו – לא בגלל שטון המציא משהו חדש, אלא כי טלגרם זרקה את כובד המשקל החברתי שלה מאחוריו. דיווח אחד אפילו ציין שהאקו-סיסטם של TON חווה "צמיחה חסרת תקדים ואימוץ נרחב" מאז שטלגרם נכנסה לתמונה. כאן רואים איך בשנייה שאימוץ המוני אפשרי (נגיד דרך אפליקציה ענקית), ערך המטבע מזנק כאילו הודיעו על גילוי נפט חדש.

אבל רגע, לפני שנרוץ לקנות את כל מה שחדש ונוצץ: צריך לזכור שהגלגל יכול להסתובב שוב. היום כולם ב-TON? מחר יצטרכו להוכיח שיש להם יותר מהייפ רגעי. היום סולאנה טרנדית? שאלה אם תשמור על הקהילה כשהבאזז ידעך. האימוץ הוא כמו קהל מעריצים – נאמן אך אופנתי. זוכרים את מייספייס? פעם הייתה הרשת החברתית הכי מאומצת, והיום… טוב, היום הילדים שואלים מה זה בכלל. בעולם הקריפטו, אם אתה נרדם לרגע בשמירה ולא ממשיך להצדיק את האמון, הקהל עלול לרוץ לטוקן הבא שיופיע ברשימת הטרנדים.

שיטקוינים: כשהאימוץ הוא דלק טילים ללא רקטה

ולבסוף, אי אפשר לדבר על ערך שנובע רק מאימוץ בלי להזכיר את פינת ה"שיטקוינים" – אותם מטבעות מפוקפקים או סתם מגוחכים שנראה שקיימים אך ורק בזכות אפקט אימוץ (או נאמר בגלוי: אפקט הייפ). כאן מדובר במקרים קיצוניים שבהם אין בכלל "קייס" למטבע חוץ מזה שכולם מדברים עליו. למשל, יצא לכם לשמוע על מטבעות מם כמו שיבא אינו? המטבע הזה הומצא כבדיחה על חשבון דוג'קוין (כן, בדיחה על הבדיחה), בלי שום שימוש אמיתי או ערך פונדמנטלי. הוא רץ על השרשרת של אתריום, אין בו חידוש, ההיצע שלו מגוחך (קוודריליון מטבעות בהתחלה!), ובכל זאת – מה קרה ב-2021? הוא הפך ללהיט ויראלי ברשת, מלא ציוצים, מימים וקהילה שצמחה סביב אהבה לכלבלב חמוד. הרעש וההייפ ברשת פשוט הקפיצו את המחיר לשמיים. בשיא הטירוף, אפילו הגיע למקום ה-11 בעולם בשווי שוק, עם שווי דמיוני של 40 מיליארד דולר(!). עבור משהו שנולד כבדיחה מוחלטת, הערך הזה היה 100% מתודלק על ידי הסכמה חברתית רגעית – אנשים קנו כי ראו אחרים קונים, הערך עלה כי כולם שכנעו את כולם שהוא עולה… עד שכמובן הוא ירד חזרה ברעש גדול, כי בועה כזאת לא יכולה להחזיק לנצח.

ויש עוד אינספור דוגמאות: מטבעות קריפטו שנוצרו בלי מטרה, עם שמות ביזאריים, פרויקטים שהם אולי הונאה מוחלטת או סתם "שיט" טהור – ובכל זאת, מספיק פוסט ויראלי אחד, כמה אלפי משקיעים משועממים שמחליטים להמר, והופ – יש אימוץ (זמני) והמטבע טס לחלל. זה יכול להיות Squid Game Token שנסק על גב טרנד הסדרה, או PEPE שבנה על נוסטלגיית מם הצפרדע. כל אלו מחזיקים מים כל עוד יש מספיק אנשים שמעמידים פנים שיש מים, ואם מישהו שואל "אבל המלך עירום?" – אה, אז ההצגה נגמרת מהר והמחיר מתרסק חזרה למציאות.

הלקח משיטקוינים הוא חד: כשאין שום ערך מלבד האימוץ, האימוץ עצמו הוא דבר שביר מאוד. היום כולם מצטרפים למסיבה כי "כולם שם" – ומחר מגלים שאין כיבוד, הדיג'יי גרוע, והבית ריק. ואז? כולם בורחים החוצה באותה מהירות שבה נכנסו. מה שנשאר זה מטבע נשכח ואיזה שרשור Reddit של מתלוננים. קרה, קורה ויקרה.

סיכום: הערך האמיתי נמצא בהסכמה

בעולם הקריפטו, אולי יותר מבכל תחום אחר, מציאות חברתית יכולה להפוך לדולרים. אין לערך מטבעות הקריפטו קיום אובייקטיבי בלי אמון, אמונה והמוני משתמשים. הטכנולוגיה חשובה, אבל היא הבסיס – את הבניין בונים האנשים. הכמות עושה איכות, האימוץ יוצר את הערך. לכן בכל פעם שאתם שומעים על "המטבע הבא שישנה את העולם" תשאלו את עצמכם: האם יש לו קהילה? האם אנשים באמת משתמשים בו או שרק מדברים עליו? כי בסוף, שאלת השאלות היא תמיד "כמה מאמינים בזה?".

ואם התשובה היא "לא מספיק" – כנראה שלא יעזור גם אם אלגוריתם הקונצנזוס שלו נכתב ע"י אלברט איינשטיין וקודד ע"י הארי פוטר. ללא אימוץ, אין הסכמה, אין ערך – אין כלום. אבל עם מספיק אימוץ? אפילו תמונת כלב קומיקס יכולה לכבוש את העולם. ברוכים הבאים לקריפטו 2025, פה הסכמה חברתית היא המטבע הקשיח ביותר. 😉